<h1>רבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון — ב"ק</h1>
<h2>דף ו.</h2>
[ב"ק צ"ג ע"ב] הגוזל עצים ועשאם כלים וכול'. אתאן למידק ממתניתין דכי משלם כשעת הגזילה, בשגזל עצים ושיפן ותקנן ועשה מהן כלים, אבל בשיפוי לבדו מחזירן כשהן, ומפסיד שיפוי ולא משלם (בהו) דמי כשורי. (לכי) [וכי] משלם כשעת הגזילה בצמר, בשליבן וטוה וארג, אבל בליבון לבדו, בעין מחזירו. דאלמא בין שיפוי בין ליבון בעין מחזיר ולא כשעת הגזילה. ורמינן עלה הא דתניא בתוספת ב"ק דנזקין [פ"י ה"א]. גזל עצים ושיפן. פירוש מלשון [תרגום דברים ט'] ושפית יתיה בשופינא. אבנים וסיתתן צמר וליבנו פשתן ונקהו. פירוש מנעורת שלו. משלם כשעת גזילה. דאלמא שיפוי וליבון לא הדר בעין אלא כשעת הגזלה.
<h2>דף ח.</h2>
[ב"ק י"ב ע"ב] דייקינן מדקתני נכסים שאין בהן מעילה, ולא קתני נכסי הדיוט, דאלמא מיקדש קדשי, ובעי מאן תנא דסבר דאיכא תורת נזק בקדשים, א"ר יוחנן מתניתין בקדשים קלים, דלית בהו מעילה. דתניא בסיפרא [פ' ויקרא], נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' בשגגה מקדשי י"י, קדשים המיוחדים לשם, יצאו קדשים [קלים] שאינם לשם, ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הם. וכיון דממון בעלים הן אית בהו תורת נזק.
<h2>דף טו:</h2>
ת"ר, מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו הרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית — פי' מוציא קול כעין שעול ומשליך דם.
<b>הערוך ערך גנחגא</b>
[ב"ק ע"ט ע"ב] אין מגדלין בהמה דקה בא"י כול'. פירוש ביישוב, משום שרועין בשדות בני אדם וקא גזלי מרעייהו [ד]בני אינשא, ודורסין על הזרעים, דמזקי בשן ורגל. אבל בחוצה לארץ, דרובה גוים נינהו, לא חיישינן. אבל מגדלין בסוריא. דכיבוש יחיד היא. ומגדלין נמי במדברות של א"י. דליכא הזיקא. ואין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים. פירוש שדרך התרנגולין לנקר בכל מה שמוצאין. ומנקרות בשרצים והורגות אותן. ושמא יגררו מן השרץ בפה או ברגל ונוגעות בו בקדשים, ונמצאו הקדשים מיטמאין, שיש מוקדשים שנאכלים בכל העיר. וכן נמי לא יגדלו הכהנים תרנגולין בכל א"י מפני התרומה. כה"ג בתוספת ב"ק דנזיקין [פ"ח ה"ד], אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים, ואם יש לפניהם גינה או אשפה ה"ז מותר. מפרש בתוספת ב"ק דנזיקין [שם], מפני מה אמרו אין מגדלין בהמה דקה בא"י, מפני שמביאין בהמה דקה מחו"ל לא"י, פירוש למה אסרו גידול בהמה דקה בארץ, ולא אסרו גידול בהמה גסה, (וכן) [שהרי כן] רועה זו כמו זו, ודורסת ברגל, ויותר [ממנה], וגזילן שוה. מפני שאפשר בלא גידול בהמה דקה, שהטבחים והרוצה לאכול במשתה בנו יכול להביא ולשחוט, שאין זה צורך כל השעות. אבל בהמה גסה שהיא צורך חרישה ורכיבה בכל שעה, שאי אפשר לסמוך על ביאתן מחוצה לארץ, לא גזור בהו, דאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם רוב הציבור יכולין לעמוד בה.
